לפעמים העבודה יותר מרתקת מאשר סרט אקשן…
לפני מספר חודשים נדרשתי מלקוחה ללוות את בעלה לנתב"ג ולראות עם מי הוא טס. עד כאן – דיי פשוט.
לאחר כמה דקות, שבהן אני ממתין באולם הצ'ק אין ומנסה לזהות את הבעל – הייתה לי רק תמונה שלו בנייד – אני "ננעל" עליו. צילמתי אותו ממקומי ושלחתי לאישה כדי שתאשר שזה הוא – והיא מאשרת.
הבחור עומד בתור לטיסה לבולגריה, ולא נראה שמישהו חובר אליו. אני עדיין מחכה.
לאחר סיום הביקורת הוא ממשיך לביקורת דרכונים, ואני כמובן לא יכול להמשיך אחריו. מה עושים עכשיו?
האישה מבקשת ממני שאעלה לטיסה ביחד איתו ואבדוק אם מישהו בשדה התעופה בסופיה מחכה לו.
וכאן מתחיל המרדף אחרי הזמן – אני מתחיל להתרוצץ כדי לארגן כרטיס לרכישה מיידית. כמובן שבסוף – אני מצליח.
אחרי שעות אנחנו נוחתים בסופיה, ואני "לא כל כך נחמד" – עוקף בתור אנשים על מנת להקדים את הגבר ולהמתין לו באולם מקבלי הפנים.
הבחור מגיע ועולה למונית, ואני מיד עולה על מונית אחריו.
הבעיה? נפלתי על נהג מונית מבוגר שלא דובר אנגלית ולא מבין מה אני רוצה מחייו. ואני? בלחץ להשיג את הגבר כי הוא נעלם עם המונית.
בניסיון להשיג את האובייקט ניסיתי לדבר עם הנהג בכל שפה שאני מכיר, ולהעביר לו שאני רוצה להגיע למרכז העיר.
מגיעים לעמדת תשלום בכביש אגרה ואני קולט את המונית! מצביע לנהג על המונית ופתאום הוא קיבל "הארה", נוסע במהירות אחרי המונית שבה נמצא האובייקט.
נוסע במקביל אליו , פותח את החלון ומתחיל לצעוק לעברם שיעצרו – אני משכיב מהר את הכיסא וצועק עליו כדי שיבין.
כנראה שהבין דיי מהר כי הוא השתתק והמשיך לעקוב אחרי המונית עד הגעה למלון….
ואז… טוב – החיים לפעמים קצת יותר מידי אפרוריים בשביל להיות סרט אקשן – אבל לא קרה הרבה, הוא לא נפגש עם אף אחד.
אבל המעקב ימשיך, ואיתו אולי המשך הסיפור? רק הזמן יידע להגיד ⌛
